<h1>ספר השולחן הלכ' תענית שער ראשון</h1>
<h2>דף כד.</h2>
ולמדנו גם כן שמתפללין עננו בתפלת ערבית. כתב הרב ר' זרחיה הלוי בעל המאור ז"ל שלא אמרו כן אלא בתענית צבור, שמפסיק מבעוד יום, אבל כל שעתיד לאכול ולשתות בלילה, אין מתפללין עננו. ורבינו שלמה ז"ל כתב שאפילו בשחרית אין לו לאדם להזכיר עננו שמא לא יוכל לסיים התענית ונמצא שקרן בתפלתו. ואין דברים אלו מחוורים, כי מאחר שהוא עומד בתענית בשעת תפלה מה לנו אם יאנס, והלא אונס רחמנא פטריה ואינו שקרן בכך. וגם בתפלת ערבית יש לו להזכיר עננו, שלא כדברי הרב בעל המאור ז"ל, ממה שאמרו בתוספתא פעמים שאין אדם שרוי בתענית ומזכיר עננו, ופעמים שאדם שרוי בתענית ואינו מזכיר עננו, ולא קשיא, כאן בכניסה כאן ביציאה.
ירושלמי [תענית פ"ב ה"ב] יחיד שקבל על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע, והיכן אומרה, כלילי שבת ויומו, רוצה לומר בערבית של כניסתו ושחרית ומנחה. ובפרק במה מדליקין [כ"ד ע"א] גם כן אמרו, בתעניות ובמעמדות ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה ואומר מעין המאורע בשומע תפלה ואם לא אמר אין מחזירין אותו. למדנו שאם טעה ולא אמר עננו בתפלת תענית אין מחזירין אותו, אבל אם נזכר קודם שיעקור את רגליו יאמר עננו אבינו עננו וגו' כי אתה שומע תפלה ופודה ומציל ועונה בעת צרה יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי.
